נציגות הבית המשותף שברחוב העוגן הרצליה נ' צמרות המרינה בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לאכיפת צו מניעה ע"פ סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (להלן: "הפקודה") לכוף במאסר, או בקנס את ביצוע צו המניעה כנגד המשיבה.

המבקשת הגישה כנגד המשיבה בקשה לצו מניעה. ביום 20/05/12 ניתנה החלטה על ידי לפיה ניתן צו מניעה זמני בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך של 40,000 ₪.

ביום 03/06/12 התקיים דיון במעמד הצדדים ובסופו התחייבו הנתבעים שלא להרוס את קיר הבטון בחניון מינוס 2 בצד הצפוני של המבקשת וזאת לתקופה של 4 חודשים. ניתן תוקף של החלטה להסכמה זו.

המבקשת הגישה בקשה זו, לפיה המשיבה הפרה את הצו השיפוטי שניתן בהסכמת הצדדים, ובחוסר תום לב החלה לפרוץ ולחפור בקיר הבטון בחניון מינוס 2 בקיר הצפוני (סע' 5 לבקשה).

לטענת המבקשת, התקיימו התנאים של סע' 6 לפקודה ולפיכך יש להצהיר כי המשיבה ביזתה את החלטות בית המשפט ולאכוף עליה קנס כספי מרתיע לאוצר המדינה לציית להחלטות בית המשפט.

בתגובה טענה המשיבה, כי אין בקידוחים שנעשו על ידה בקיר הבטון כדי לעמוד בסתירה להתחייבותה כי לא תהרוס את הקיר. בנוסף, לטענתה, אין תחולה במקרה דנן להוראת סע' 6(1) לפקודה, שכן אין עסקינן ב"צו" כי אם במתן תוקף להסכמת הצדדים.

כמו כן, לשיטת המשיבה, המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את הפרת הצו ע"י המשיבה, בוודאי שלא ברמה הנדרשת בבקשה מסוג זה. אף לעניין סדרי הדין לא עמדה המבקשת, שכן לא צירפה תצהיר התומך בטענותיה ולא צירפה הזמנה לבקשתה החתומה בידי שופט כמתחייב מהוראת הפקודה.

לא זו אף זו, מפנה המשיבה לפסיקה לפיה הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו, קנס או מאסר, עשויה להיות קשה ופוגעת ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי.

דיון:

סע' 6 לפקודה קובע:

" (1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה

על ארץ-ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום,

תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה

לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.

(2) לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או,

כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא יינתן

נגדו צו כזה".

9. לא אחת נקבע בפסיקה, כי בדוננו בהליך של ביזיון בית המשפט, אנו דנים בהליך הנושא אופי

מיוחד. כך נקבע ברע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, 14/12/2004: